"ללמוד את תכנית הלימודים זה קל. המטרה שלי היא לתת מעבר" | ראיון מערר השראה עם עידו סנדורי – מרצה במכללת עתיד חיפה
מה אתם רואים כשאתם רואים רכב חדש?
ככל הנראה – עיצוב מהמם, לוח מכוונים משוכלל וחווית נהיגה שלא מהעולם הזה.
העניין הוא, שמתחת לפני השטח, פועלות מערכות מורכבות עד מאד, שמגדירות בכל פעם מחדש את המושג ‘קידמה טכנולוגית’.
עם האתגרים האלה, יהיו צריכים להתמודד המכונאים, אנשי הדיאגנוסטיקה ומנהלי העבודה בעתיד.
כדי שאלה יוכלו לעזור לכם לנהוג ברכבים בטוחים ובמינימום תקלות, עומלים מרצים חרוצים מדי יום ביומו, על משימה אחת ברורה: להכין את הסטודנטים – אנשי הטיפול, לאתגרים אותם יפגשו בקרוב ממש.
את הפוקוס שלנו הפננו הפעם, למכללת ‘עתיד’ בחיפה ולעידו סנדורי, מרצה במגמת רכב ותחבורה חכמה.
בתור זה שמכשיר היום את אנשי המקצוע של העתיד, רצינו לשמוע כיצד עידו תופס את השינויים החלים על הענף, איך מתכוננים אליהם והאם נצליח להכיל את השינוי?
עידו, איך הגעת לכאן?
“אני מאלה שמגדירים אותם מגיל מאד קטן, כ’מטורפים על רכבים’.
כל מה שעניין אותי מילדות, היו גלגלים, מנועים ומכלולים מגניבים שונים.
הייתי מגיע לתערוכות, מתנסה על רכבים, מתעניין בכל החידושים האחרונים ופעיל בכל הפורומים החשובים.
אבל יחד עם זה, לקח לי זמן רב להיכנס למקצוע.
הייתי צריך לעבור כל מיני פיתולים וזוויות, עד שמצאתי את המשבצת”.
ומה קורה אז?
“כחבר קיבוץ, נכנסתי לעבוד במרכז שירות של הקיבוץ ‘המרכז הטכנולוגי עין המפרץ’, ובמקביל, נרשמתי ללימודי הנדסאי רכב. בהמשך, שאלו אותי אם אני רוצה להיכנס להדרכה.
משם, הכל היסטוריה.“
כמרצה במכללת עתיד, מה דעתך על התכנית הלימודים?
“תכנית הלימודים לענף הרכב מורכבת משני חלקים.
בשנה הראשונה, אנחנו מתמקדים במדע וטכנולוגיה: הרבה חישובים, הרבה נוסחאות, הרבה מדע.
השנה השנייה היא כבר מעשית יותר, ובה אנחנו מתמקדים בדיאגנוסטיקה – אבחון תקלות.
בשנה הזו אנחנו לומדים לעומק את המערכת, על היתרונות והחסרונות שבה. החבר’ה מגיעים עם שאלות, מנהלים דיון, פותחים את הראש לאפשרויות טיפול שונות.
מאחר ותכנית הלימודים יכולה להיתפס כ שטחית ו’מרפרפת’ על פני השטח, כאן המקום שלי בתור איש מקצוע שמכיר את המכלולים השונים ברכב, להוריד את התאוריה לשטח. להראות זוויות אחרות. לשקף איך המכלול הזה תלוי באחר, וכמה הם משפיעים אחד על השני.
בדיאגנוסטיקה, הניסיון הוא הכל. מאחר ולא כל הסטודנטים מגיעים עם ניסיון ‘מהבית’, התפקיד של המרצה, הוא קריטי.”
ספר לנו על הסטודנטים שלך. איך תתאר אותם?
“בית הספר להנדסאים מורכב מ-2 מסלולים: מסלול בוקר ומסלול ערב.
בבוקר מגיעים חבר’ה צעירים יותר, לפעמים משוחררים טריים, לפעמים אחרי הטיול, וגם כאלה שרוצים לעשות הסבה מקצועית.
כאן צריך ליישר קו, להתחיל מהתחלה ולגשר על פערים בין אלה שמגיעים עם ניסיון, לפעמים מהצבא, לפעמים מעבודה, לבין אלה שמגיעים בלי שום מושג.
בלימודי הערב, מגיעים סטודנטים בוגרים יותר, אנשים עובדים ובעלי משפחות. חלקם, מגיעים בשביל התעודה, כי זהו הדרך להתקדם בסולם. אחרים, רוצים לנהל מרכז שירות, ותעודת הנדסאי היא חלק מתנאי הסף.”
איך אתה מגשר על פערי הידע של הסטודנטים?
“בכל מה שאני עושה, אני נותן מעבר.
אשתי אומרת שאני כל הזמן בטלפון – זמין לסטודנטים, עונה על שאלות, נותן עצות.
המטרה שלי היא להכין את הסטודנטים ליום שאחרי.
אני חושב שללמוד את המקצוע זה החלק הקל. החלק המאתגר במקצוע הוא החלק הניהולי – איך אדם מנהל את עצמו, את סביבת העבודה שלו, את הזמן שלו, את הצוות שלו ואת כל מרכז השירות.
יחד עם זה, ענף הרכב משתנה כל שניה. בכל יום נכנסות טכנולוגיות חדשות.
אז כדי לגשר על הפער, אני מקפיד להיצמד ל’חדשות’, להכיר את הטכנולוגיות החדישות ביותר, לשלב בין הידע שיש על רכבי בעירה פנימית, לבין ההיברידיים לבין החשמל המלא.
בניגוד למה שאחרים חושבים, אני חושב שהבעירה הפנימית (מה שאנו קוראים – רכבים המונעים בדלק) לא ייעלמו כל כך מהר. צריך להיזהר מלחשוב שלא נצטרך אנשי מקצוע בתחום הזה. אותו כנ”ל לגבי ההיברידי. מכוניות היברידיות חדשות עוד יעלו על הכביש, ויש מי שיצטרך לטפל בהן.
לכן, חשוב לי להכין את הסטודנטים לעולם של גם וגם וגם. אנשים שידעו לתת מענה לכל רכב, בכל מצב.”
ממה שאתה אומר, הבוגרים שלך יהפכו לעובדים מבוקשים מאד.
“כן ולא.
מצד אחד, הבוגרים שלי מגיעים עם סל כלים מטורף. עם יכולות נדירות. עם הבנה וידע.
מצד שני, הם נתקלים בחומה: המעסיקים רוצים עובדים עם ניסיון.
אז כן, מצד הסטודנטים, ענף הרכב מדליק ויש התלהבות גדולה מאד להיכנס לתחום, מצד שני, איך ייכנסו לתחום בלי ניסיון?
יש כאן נקודה שהמעסיקים צריכים לתת עליה את הדעת. להתייחס אליה וכמובן, לתגמל טוב יותר את החבר’ה המוכשרים האלה. כי מגיע להם”.
לדעתך, ענף הרכב מבוקש היום יותר מבעבר?
“איך שאני רואה את הדברים, אנשים שאוהבים רכבים מקבלים היום סיבה מאד מאד טובה להיכנס לענף, עם כל החידושים וההמצאות מסביב. עולם הרכב מלהיב, מוביל טכנולוגית, נראה כמו מדע בדיוני.
הקידמה הטכנולוגית מוציאה מהרכבים הספקים מטורפים. יש שינוי דרסטי בין מכוניות של לפני עשור לאלה של היום: ניצולת אנרגטית, טכנולוגיה, עיצוב, ניהול מנוע, מערכות בטיחות ומה לא.
אז מגיעים אלינו אנשים צעירים עם רעל בעיניים, שמצד אחד אוהבים ומבינים רכבים, רוצים לשפר את הרכב, להתקין בו טורבו, להחליף מנוע – בקיצור, חלומות וכוכבים בעיניים. הם רוצים לשלוט בכל, והם רוצים את הכי טוב.
מצד שני, הם קולטים את מה שהם רואים ברשתות החברתיות.
רואים את כל הדמויות שהם מעריצים מסתובבים עם מכוניות בשווי של מיליונים, הטופ של הטופ ואומרים – אם אין לי יכולת להגיע למכונית חלומית כזו, אולי יש סיכוי שאטפל בה?
אז יש התעוררות ויש מוטיבציה בשמיים.
כדי להמחיש, אספר שכשהתחלתי ללמד לפני עשור, קיבלתי מגמה קטנה עם 2 כיתות.
היום, כבר יש לנו 3 כיתות בבוקר ו5 כיתות בערב כל סמסטר.”
לאן כל הענף הולך, לדעתך?
“עם כל המגבלות של הענף כפי שהוא היום, החסמים שיש והתגמול לעובדים שחייב לעבור שדרוג רציני, אני אופטימי.
אני נהנה לראות את הסטודנטים שלי, מקבלים ערכים וכלים שהם מעבר למה שמכתיבה תכנית הלימודים. הסטודנטים שלי יוצאים מקצועיים יותר, הם יודעים לתת שירות, והם מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר.
בגדול, המטרה שלי היא להכשיר אותם, לאפשר להם להגיע לקריירה טובה ומתגמלת ועל הדרך, גם לנקות את השם של המכונאים בענף. לשקף ללקוחות שמגיעים עם דעות קדומות, שמדובר כאן בחבר’ה מאד ראויים, מוכשרים, שיכלו לבחור בכל מקצוע אחר והלכו עם הלב שלהם, למקום אליו הם מגיעים בכל בוקר עם חיוך”.
מתעניינים בתחום הרכב? לחצו כאן ללימודים בתחום >>
