עבודה לא חסר. מה שחסר זה אנשים טובים

תחשבו על כביש חדש בלי מכבש; פרויקט פינוי בינוי בלי דחפור; קמח חיטה בלי טרקטור. ענף הצמ”ה (ציוד מכני הנדסי) אולי עומד בצד קצת מבויש, בייחוד לנוכח ההתרגשות מטסלה וכל אחיותיה החשמליות, אבל תכל’ס בלי צמ”ה, אי אפשר להתקדם בחיים. לצמ”ה לא אכפת.

ממילא, מי שמגיע אליו הם מביני עניין בלבד, אנשים שחולמים על שופלים, לא נרתעים מכפות ענק ויודעים איך לגשת לפילים האלה, בשיא הרגישות. כמו נביל, מכונאי צמ”ה בכיר בחברת קרסו, שיודע יותר מכל אחד כמעט על הענף, וגם מביע לא מעט חששות על עתידו.

צמ”ה הוא תחום ספציפי. מתאים לבודדים. איך הגעת לכאן?

“איך? בזכות הזמן”, הוא צוחק. “50 שנה שאני כבר חי ונושם את תעשיית הרכב. איפה לא הייתי ומה לא עשיתי. עברתי את כל המסלול וכמעט אין מכונה שלא ערכתי איתה היכרות קרובה, ממכסחות דשא ועד לאוניות”.

נו, ואיך אתה מסתדר עם כל המודרניות החדשנית הזו?

“בקלות. כי אני יודע מה שרוב האנשים שחיים בתעשיית הרכב יודעים גם: בלי שירות, אנחנו ניפול”.

מה קשור שירות לצמ”ה בעידן החדש?

“אין דבר יותר קשור מזה. ככל שהכלים הולכים ומתקדמים, הם צריכים פחות תחזוקה. במקביל, ככל שהתחרות הולכת וגוברת וככל שהתלות של הלקוחות שלנו גדלה בכלים שלהם, ככה השירות הוא מה שיכריע אם נהיה או נחדול. צריך להבין צמ”ה שונה לחלוטין מפרייבט.

את לא יכולה להגיד לחקלאי, שקרע את עצמו לאורך העונה, תזמן את הכוכבים ונשא תפילות אל השמים, לדחות את הזריעה, הקציר או השתילה, רק בגלל שהמיכון שלו תקול. את לא יכולה להגיד למנהל רפת במושב ליד, לדחות את האכלת הפרות רק כי הבורג במכונה לא יושב טוב.

ואת לא יכולה להגיד לבעל מכונת קידוח באתר בנייה לחכות יום ולבוא למוסך מחר, כשכל הדומינו תלוי בו: הפועלים, הטקרטורים, העגורנים. לכן, פיתחנו בקרסו, (שאם אפשר לנצל את הפלטפורמה ולומר, שהיא חברה סופר רצינית ומקצועית), תהליך מסודר מאד של שירות, החל מהרגע שבו אנחנו מקבלים את הפניה ועד לרגע שבו היא נסגרת, אחרי שקיבלה את המענה.

כל אחד מאיתנו, מהמוקדן שמקבל את הפניה, דרך יועצת השירות שמאבחנת את התקלה ועד למכונאים שמטפלים בה, יודע שאם לא יהיה מדויק ומקצועי, השירות ייפול ואיתו הלקוח”.

מקודם, הזכרנו שאתה מודאג לגבי הענף. למה?

“למה? כי אם תעשיית הרכב סובלת מחוסר במוחות וידיים, אז ענף הצמ”ה הוא מדבר צחיח. פשוט לא מגיעים אלינו אנשים. לצערי, אנשים מוכשרים שאוהבים את התחום, נסחפים אחרי הזרם הניו-אייג’י שבו כל אחד שיכול הולך לעבוד בהייטק.

איך אפשר להסתדר רק עם הייטק? מי יאפה את הלחם? מי יקצור את החיטה שממנה הוא עשוי? מי ידאג שהתכנון האדריכלי של המבנה שרכשה חברת ההייטק, יהפוך לבניין יציב וחכם?

העולם צריך אנשים טכניים, שישתלבו במקצועות טכנולוגיים בחשמל, במכונות, בענפי התעשייה, בבניין וכן, גם ברכב ובצמ”ה. אז אין אנשים שמגיעים לצמ”ה, ואין מקומות שמכשירים אנשים למקצועות הצמ”ה ואנחנו מתחילים להבין שיש לנו בעיה, יוסטון”.

ובכל זאת. מה תגיד לאדם שמחפש את עצמו ואת מקצועו? למה כדאי לו לבוא לצמ”ה?

“כי בצמ”ה, כל יום לא מתחיל בכלל להיות דומה למה שהיה אתמול. כי כל יום מביא איתו אתגרים חדשים, עניין מטורף וכיף גדול, כשעובדים במקום מסודר. צמ”ה הוא אחד התחומים הבודדים שבו אפשר לעבוד באופן עצמאי כמעט מלא, בשטח עצמו. אני גם יכול להגיד, שאין דבר יותר מספק מאשר לעזור לאדם ברגע של מצוקה. כשהמיכון תקול, פירוש הדבר אבדן של הרבה מאד כסף.

כשאנחנו מגיעים לשטח ופותרים את התקלה, אנחנו זוכים לטפיחות על השכם, להכרת תודה שממלאת אותנו בסיפוק גדול. כך שמי שאוהב עבודת כפיים, מפגש עם אנשים מעניינים ותזוזה ממקום למקום – צמ”ה תפור עליו.

ועוד דבר שיפתיע חלק מהאנשים. התנאים טובים. כאן בקרסו, דואגים לנו כאן לכל מה שצריך, ומעבר. לאנשים שלנו יש הסמכה מסודרת, ניסיון טוב, גישה בריאה לאנשים וגישה מדהימה לכלים. אכפת לחברה מאיתנו, ולכן, לנו אכפת מהלקוחות שלה.

לדעתי, מי שבוחר בתחום הצמ”ה היום, הופך לזן נדיר ומבוקש מאד של עובדים, ולכן מקבל תנאים טובים הרבה יותר מאשר חשב. כמובן, מי שבאמת שקוע בתחום, יכול לפתוח עסק משלו, ומשם רק להמריא”.

אז מה עושים? איך מביאים עוד אנשים?

“אני חושב שהכל מתחיל ונגמר במעסיקים. לדעתי, צריך לבנות כיתות לימוד ולהכשיר אנשים לבמקצוע. כל חברה, והכלים שהיא מייבאת. צריך להמשיך ולעודד אנשים טובים לבחור בצמ”ה, לשים פוקוס על חיילים משוחררים ולשפר את התדמית של תעשיית הרכב, ובתוכה הצמ”ה. זה לא בשמים, וזה מאד משתלם”.