הוא הגיע מהחינוך – והמריא במרכז השירות

והפעם בפינת הפירגון – חמזה!
ועוד איזה פירגון!
על מה ולמה, אתם שואלים?

חמזה, יועץ שירות בחברת UTI, הגיע מהמקום הכי מפתיע שיש – מלימודי תואר ראשון בחינוך!

חמזה, מה הקשר בין חינוך לבין ענף הרכב?

“תתפלאי, יש קשר ישיר.

והקשר הוא – מי שאוהב ללמוד, מי שרוצה ללמוד ומי ששואף להתקדם, לא משנה איפה תשימי אותו – הוא יפרח.

וזה מה שקרה לי.

הגעתי לכאן, כי זה מה שהמזל שלי קבע. נכון, יש לי תואר ראשון בחינוך כללי והשקעתי לא מעט כדי להשיג אותו, אבל הגורל רצה, והגעתי לענף הרכב.

אם הייתי יודע מראש שככה ארגיש בתחום הזה, לא הייתי דואג כל כך בשלבי חיפוש העבודה😊”

בוא נתחיל מההתחלה. מי, מה כמה?

“אז אני חמזה, אני מגיע מכסייפה ליד ערד. כפי שהבנת, יש לי תואר בחינוך ואני לא ממש עושה בו שימוש בפועל. אבל את כל מה שלמדתי בתהליך הלימודים, כלומר את הסקרנות, את המשמעת והרצון להוכיח – אני מיישם בכל יום בשטח ובזכותו הגעתי לתפקיד שלי כיום.

הגעתי לחברת UTI, דרך אח שלי. האמת, חיפשתי עבודה בחינוך אבל לא יכולתי להתעלם ממה שהוא סיפר על UTI. אח שלי הגיע לכאן דרך חבר, והתלהב ישר על המקום. הוא הגיע הביתה, סיפר עד כמה המקום מדהים, עד כמה האנשים טובים והאווירה טובה – וואלה, זה פעל עלי.

כשהמנהל של אחי שאל אותו אם הוא מכיר עוד אנשים כמוהו, הוא אמר ‘כן’. אמנם אין ניסיון, אבל סיפר שיש לי ראש טוב ואנרגיה והוא אמר לו – תביא אותו”.

הגעת לעולם של טיפול במשאיות – עם 0 ידע מוקדם. זה אומץ.

“ביום הראשון לעבודה באתי למנהל.
אמר לי – “מה אתה יודע?”
אמרתי לו – “וואלה, כלום. בחיים לא תפסתי מפתח ברגים”

אבל גם אמרתי לו – “אני אדם רציני ורוצה ללמוד.”

אמר לי – “יש לך חודש. רק אל תכעס אם בסוף החודש ניפרד כידידים”.

ככה התחלתי.

מה קורה אז?

“תפסתי את עצמי ואמרתי – חמזה, זו ההזדמנות שלך.

בשבועיים ראשונים, עפתי על ההזדמנות הזו. רציתי להוכיח את עצמי. אם אני רוצה להיכנס לחברה המדהימה הזו – שעכשיו אפילו נראתה לי עוד יותר טובה ממה שחשבתי – ידעתי שאני חייב לבלוט.

התחלתי לעשות טיפולים פשוטים, ברקסים. אחרי חודש, אני כבר רץ לבד. עושה הכל.”

ואז – קידמו אותך.

“אחרי כמעט שנה וחצי, אמרו לי, “חמזה, הלאה”. קידמו אותי למחלקת חשמל.

אמרו לי “בונים עליך”, ובאמת, אחרי 4 חודשים אני כבר מכיר את המערכות החשמליות, תהליכי דיאגנוסטיקה, הכל כמעט ב-100 אחוז.

ואז, רצה הגורל ואחד מיועצי השירות עזב. הציעו לי את התפקיד, והופתעתי. אני אוהב להיות עם הידיים בתוך המכונה. מה לי ולמחשב, לקוחות, הצעות מחיר?

ביקשתי לחשוב על זה. לקחתי פסק זמן, התייעצתי עם האישה והחלטתי, שאם הממונה עלי אומר שאני מתאים, יש בזה משהו.

ביקשתי תקופת ניסיון. רציתי לראות איך ילך המעבר בין פיזי לעבודה משרדית יותר.

רציתי לראות איך אני משתלב בניהול של מערכות, תוכנות, הצעות מחיר, להיות בפרונט ולתת שירות ללקוחות.

לקחתי את התפקיד, ואז הופתעתי שוב.

מסתבר, שאין סיכוי לבצע את התפקיד הזה כמו שצריך, אם אתה לא יודע מה אתה אומר.

כל הניסיון שלי בתור טכנאי, בא לעזרתי כשהתמודדתי עם תקלות ועם לקוחות. כטכנאי, אני ממש מכיר את תהליך העבודה, את החלפים, את צורות הפתרון. כשהלקוח רואה שיש מולו מקצוען שמבין, קל לו יותר לתת אמון. קל לו להבין שאנחנו כאן בשבילו, שאנחנו רוצים לפתור את הבעיה ולשחרר אותו לשגרת יומו כמה שיותר מהר.

מעבר לקטע המקצועי, יש לי את זה, כנראה, גם ביחסי אנוש.

אני פתאום רואה שאני יודע לגשת לאנשים, להרגיע, לפתוח את הראש לאפשרויות נוספות ובעיקר, רואים שאכפת לי. אכפת לי מהזמן של האנשים ומהכסף, ואני רוצה שהם יצאו מכאן מרוצים.”

אתה מרוצה מהחברה, אה?

“מאד מרוצה. אני מקבל כאן יחס מדהים מהאנשים.
אני מגיע בבוקר, דבר ראשון לפני הכל באים אלי ושואלים מה נשמע, איך מרגיש היום, רק אז נכנסים לעניינים של העבודה.

יש כאן פעילויות בלי סוף, נופשים, ימי כיף, ארוחות, מתנות וצ’ופרים, זה עושה המון.”

היית ממליץ לאנשים לבוא לענף?

“מאד. מי שאוהב את התחום שלא יהסס בכלל. ענף הרכב כבר מזמן לא גריז ועבודה פיזית. צריך כאן הרבה מוח, הרבה הבנה טכנית, הרבה אנגלית ברמה מעולה. בקיצור, הענף ממש צריך אנשים טובים שרוצים להתקדם. זה בגדול. ואם לדבר על UTI, מי שיכול ומתקבל – חייב להגיע לכאן. היחס של המנהלים, העזרה והעטיפה החמה של החברה – האמת, עוד לא ראיתי מקום כזה”.