תעשיית הרכב במכונת המלחמה הנאצית אז – ולקיחת האחריות היום

דפי האודות של היצרניות הוותיקות בענף, מציגים מורשת מפוארת וארוכת שנים (חלק מהן, 100 שנה או יותר אחורה), כמעין ‘חתיכת’ היסטוריה אנושית מתועדת. תוכלו למצוא שם תיאור מרתק של ההתפתחויות בענף, מכרכרות ממונעות, דגמים נדירים וכלי רכב לאספנים מושבעים.

הכל מתועד היטב ומתוארך, מלווה בתמונות יפות, תאריכים מדויקים והסברים מפורטים. מה שגם תוכלו למצוא בדפים המרשימים, זה חור בעלילה. בדרך כלל, בין השנים 1939-1945.

חור שעצם קיומו המקומם, מצניע בכוונה את אחת התקופות האפלות בהיסטוריה של האדם. אנחנו כמובן מדברים על מלחמת העולם השנייה, ואם ולהיות ספציפיים – השואה.

תעשיינים רבים בענף הרכב, בג’נרל מוטורס, פורשה, מרצדס, אודי, פורד, ב.מ.וו וחברות ענק נוספות, לקחו חלק פעיל ומצמרר במכונת ההרג הנאצית. רבים מהם שיתפו פעולה עם היטלר ממניעים עסקיים (והנאה מתקציבים בלתי נגמרים), וגם ממניעים גזעניים ואנטישמיים.

כשהם מסבים פסי יצור אזרחיים למטרות צבאיות, מייצרים דלק סינטטי, ג’יפים, טנקים, טילים, סירות ומטוסים, רכבי שרד לבכירי המפלגה הנאצית ומשאיות (שחלק מהן שימשו כתאי גזים ניידים), שימשו מנהלי יצרניות הרכב הגדולות כשותפים פעילים, משמעותיים וחשובים, באחד הפשעים הגדולים ביותר שנעשו אי פעם, כנגד האנושות.

ומי עושה את העבודה השחורה?

מי שעזר למפעלי הענק לממש את העסקאות הרווחיות והמחרידות הללו, היו כמובן, היהודים: כוח עבודה זול – ומקצועי ביותר. בעלי מלאכה מיומנים, כאלה שידעו כיצד לעבד מתכת, גויסו בעל כורחם למטרות תעשייתיות. לא זאת בלבד, אלא שמפעלי הרכבים הוקמו ליד מחנות הריכוז.

גם אם תנאי המחיה בהם היו מעט טובים יותר מאשר במחנות, הרי שיהודים הועסקו בתת תנאים, משמרות ארוכות, רעב תמידי ורדיפות בלתי נגמרות. עדויות שונות מציירות תמונות זוועה מגודל הניצול של היהודים, עם כדי הכנת ריפוד כריות משערות אדם.

לוקחים אחריות, ומביעים חרטה

שנים רבות לאחר תום המלחמה, החלו להתנהל חקירות כנגד תעשיית הרכב והחברות השונות. היצרניות עמדו בפני תביעות כבדות משקל, יחד עם ההודאה המערכתית של גרמניה ולקיחת האחריות, בתצורת השילומים לשורדי השואה. לאור רוחות השינוי, כתוצאה מפעולה יזומה או הכרח, החלו החברות לקחת האחריות, להביע חרטה ולבקש סליחה, וגם – להוציא מכיסן סכומים לטובת קרנות פיצוי.

במעמד 100 שנות קיומה, הכריזה חברת ב.מ.וו כי היא מודעת לחלקה בהיסטוריה העגומה בהעסקת פועלי ייצור בכפייה. גם ג’נרל מוטורס ופורד תרמו מיליארדים לקרנות פיצוי, ואיתן חברות רכב גרמניות רבות נוספות.
הדבר מצטרף למגמה העולמית התומכת בהשקעה אחראית, שמתחשבת בגורם האנושי, החברתי והסביבתי, מעבר לשיקולים רווחיים-עסקיים פרופר.

מדד ESG (Social, and Governance) מעסיק לא מעט בימים אלה, בעיקר את החברות הגדולות בעולם. המדד הזה הופך לכלי כלכלי-חברתי משמעותי ביותר במאה ה-21, לא רק משום שהוא מקבע את החברות בטופ אלא בעיקר, מנרמל מגמות חברתיות וסביבתיות חשובות ביותר. אז הנה, גם אם מעט, גם אם באיחור – יצרניות הרכב עשו, סוף סוף, את המתבקש.

ואיפה זה פוגש אותנו?

גם אם לאורך עשורים רבים, החל מהקמת המדינה, החרימו הישראלים את היצרניות הגרמניות (ולא רק של הרכבים), בעשורים האחרונים חל שינוי של ממש.

רכבים תוצרת גרמניה זוכים לביקוש והערכה בשוק הישראלי המשגשג, ואולי מסמנים עידן אחר, אנושי ומוסרי יותר של למידת לקחים, עמידה על המשמר והבטחה, שמה שהיה, לא יחזור עוד לעולם.