החיים הם מרוץ. למה שלא נהנה מזה?

אם אתם אוהבים מכוניות, אתם ככל הנראה מכירים את בועז קורפל.

בועז – פרשן ספורט מוטורי, עיתונאי רכב ואחת מהדמויות הבולטות בענף – יכול לנבא כל מגמה וחידוש טכנולוגי שעתיד לשנות את פני תעשיית הרכב בעולם. הוא גם אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בקידום הספורט המוטורי בישראל, “וזה בעיקר”, הוא אומר, “כדי להצמיח כאן דור חדש של חובבי רכב ואוהבי ספורט מוטורי לסוגיו, דור שממנו יצאו האנשים שיפתחו את הדבר הבא בתעשייה העולמית”.

לדבר עם בועז, זה כמו לקפוץ ראש למים עמוקים. את יודעת איך נכנסת, את לא יכולה לדמיין איך תצאי.

קודם כל – האנרגיה. הלהט וההתלהבות של האיש הזה, מדבקת. אחר כך מצטרפים ערכים נוספים, כמו שליחות, השפעה ובעיקר רצון עז לחבר בין אנשים לספורט המוטורי, בקטע חינוכי.

בועז, איך הגעת לעולם הרכב מלכתחילה?

“כל החיים שלי היו קשורים בנהיגה ובמכוניות”, הוא אומר לי בשיחה נוסטלגית על המציאות בה גדל בשנות ה- 60. “תמיד היה דיבור בבית שלי על מכוניות. אבא שלי ז”ל היה שומר הראש של בן גוריון, מה שהביא אותו ללוות את האישיות הבכירה ברכב הקדילק, רכב השרד 101 שישראל קיבלה במתנה מהנרי פורד השני.

“כשהתהלכנו ברחובות, אבא ואני, סקרתי בהתלהבות כל מכונית. ידעתי בע”פ לשייך את הסמלים למותגים, כי בעצם, גובה של ילד בן 3, מאפשר לו לזהות את מה שהוא יודע לקלוט – צבעים וצורות. אפשר להגיד שהמכוניות היו הצעצועים שלי. גדלתי בתקופת הצנע, הבית היה פשוט וצנוע, אבל הרחוב הציע חגיגה”.

“בימי התיכון בבית הספר התעשייתי אורט שח”מ בחולון למדתי במגמת חשמל וזה נתן לי את ההזדמנות הראשונה להתחבר לעולם הטכנולוגי, אבל כמו כולם, הקפיצה לדבר האמיתי התרחשה עם הגיוס לצה”ל. התגייסתי לחיל האויר של תחילת שנות השמונים, ואז נחשפתי לעולם הטכנולוגי. שם התחבר לי הכל – עבודת הכפיים, המכוניות ברחוב, הסרטים ההוליוודיים שאהבתי, בעיקר אלה על מרוצים ומכוניות ספורט.”

מה משך אותך לעולם הספורט המוטורי?

“זו שאלה טובה. כילד שגדל במדינת ישראל הצעירה, מה באמת משך אותי למרוצי מכוניות? הם היו רחוקים ממני מרחק של שנות אור. גם לא היה מסביבי דבר שיכול היה לטפח את העניין הזה. אבל לא משנה מה, זה נכנס לי מתחת לעור.

התקופה הזו בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים היתה הרנסנס של המכוניות בישראל. גלים של מכוניות יוקרה, מכוניות מתוחכמות ומכוניות יפניות הגיעו לארץ. במקביל התחיל להתפתח כאן עיסוק בתוכן על מכוניות – מגזינים, טורים בעיתונים וכתבות. קראתי ולמדתי כל פרט שאפשר היה ללמוד וכך הפכתי למעשה לסטורי טלר של המכוניות כאן. סיפרתי את הסיפור שלהן לפרטי פרטים,  מכל פיסות הידע שאספתי לאורך השנים.

תהליך יצירה של מכונית מרוץ, הוא אחד התהליכים המרתקים ביותר שיש. מכונית מרוצים, למעשה, היא אם כל הטכנולוגיה. בכדי להפעיל את מכונית המרוץ הכי טכנולוגית צריך להיות נהג מרוצים מנוסה ומיומן,  זו מלאכה מורכבת מאד. ככל שלומדים את סודות מכוניות המרוצים מתקבלת התובנה כי רק מעטים יודעים כיצד לגרום למכונה הזאת לפעול.

נהג המרוצים צריך להתחבר למכונה הזאת, כגוף אחד. עליו להבין מה היא משדרת להבין ולפעול לפעמים כנגדה,  כדי לגרום לה לעשות את מה שהוא מבקש.”

עולם המרוצים מכוון למצוינות

ממחקר קטן שערכתי, גיליתי שנהגי המרוצים צריכים לקבל החלטות רבות, לתפעל את הרכב בזמן קצר ובמהירות נסיעה שמגיעה ל- 300 קמ”ש. הנהיגה (שבמהלכה נמצאים הנהגים במצב של כמעט שכיבה), היא מטלה פיזית קשה: על הנהג מופעל עומס של עד פי 5 ממשקל גופו  (בעיקר על שרירי הצוואר) בעת ביצוע פנייה.

במהלך מרוץ, מגיע הדופק הממוצע של הנהג למעל 170 פעימות בדקה. הנהג הלבוש בסרבל נהיגה חסין אש, מאבד בממוצע עד 3 ק”ג ממשקלו כתוצאה מאיבוד נוזלים, בשל החום הרב השורר במכונית, שיכול להגיע עד ל-50-60  מעלות צלזיוס. מהסיבה הזו, נהגי מרוצים הם שחקנים נדירים.
גם בסביבתו של נהג המרוצים, חייבת להתגלות מצוינות. קבוצת המרוצים מורכבת מצוותי עבודה מעולים מסוגם והם מקבלים שכר הולם לידע שלהם שמכריע מרוצים. מדובר בלא פחות מאשר איים של מצוינות. מכונית המרוץ, כמו כל מכונית, היא מוצר שמגלם את הביטויים הנעלים ביותר בעולמות הטכנולוגיה.

לכן, התעשייה הזו מושכת אליה את הטובים ביותר בכל תחום, כמקבץ של אנשי גורו בתחומי המנועים, צמיגים, מערכות תומכות, אלקטרוניקה, מכאניקה, מחשבים ועוד.

“אפשר להגיד” מסכם בועז, “שהסיבה שמרוצי מכוניות מושכים אליהם אנשים רבים כל כך, היא הריגוש. יש כאן בסוף בני אדם שהולכים עד הקצה. שמסכנים את עצמם בשביל הריגוש, בשביל המשימה ושבירת השיאים האישיים. נהג מרוצים הוא כמו ‘גיבור – על’ שיושב בתוך מכונית, מכיר את המכונה, סומך על עצמו וסומך בעיניים עצומות על הצוות שהכין לו את הכלי.

קבלת ההחלטות של הנהג היא גורלית, חורצת חיים ומוות. מכאן יוצא, שהריגוש הוא טוטאלי.”

ומזירת המרוצים לזירה העסקית

החברות היצרניות משתמשות בעולם המרוצים, כדי להציג בו את מיטב הטכנולוגיה אליה הגיעו. יש כאן הוכחת יכולת, הצגת כוח, עצמה ויתרון על פני המתחרים.
ניצחון בעולם המרוצים, בא לידי ביטוי בעולם העסקי, כשהתדמית של היצרן כמותג מנצח, משרתת מאד את מהלכי המכירות של המכוניות ‘הרגילות’. אלה שנמכרות באולמות המכירה.

“אבל חשוב להגיד”, מציין בועז, “התחרות היא האתנחתא. היא המקום בו מוצגות כל היכולות והמאמץ המצטבר כדי להגיע לרמת המכונות הגבוהה ביותר. במקצה הזה אסור לטעות, אסור להתבלבל ואסור להתרשל. יש רק הזדמנות אחת, ומושקעים בה סכומים אדירים. המקצה למעשה מוכרע על חודה של השלמות.

אם יש פרט כלשהו במערך הכולל, שלא ‘ישב’ כמו שצריך, אפקט הדומינו מביא במקרה הטוב  להפסד, ובמקרה הרע והטראגי – טוב, זה די ברור.
לכן, ברגע שהתחרות מסתיימת, אז באמת מתחיל המרוץ האמיתי – מקצה של שיפורים, שדרוגים ופיתוחים חדשים, איסוף מידע, מחקר ביצועים ומהלך אינסופי של אופטימיזציה.

אפשר לקרוא לזה ‘המרוץ למרוץ’.”

מה היית אם לא היית שדר ספורט?

את בועז אי אפשר לעצור. הוא יכול לדבר על מכוניות, ספורט מוטורי ומה שביניהם עד אין קץ, וכל סיפור בנוי שכבות שכבות.

ענין אותי לדעת, אז שאלתי: “אם לא היית שדר ספורט, מה היית?”
והוא אמר, להפתעתי: “מורה”.

“לאורך כל הקריירה שלי, תמיד הרגשתי תשוקה ללמד את המקצוע ולשמר את הידע. ככל שצברתי ידע, ראיתי שאני יכול להועיל. לא רק לעצמי אלא בעיקר לסביבה.”

שמחתי שקפצנו לזירה הלימודית. זו הזירה בה ‘מומנטום’ עוסקת בצורה המשמעותית ביותר – בהצמחה של דור מהנדסים, מתכנתים ומכונאים. לפעמים, בתנאים של מרוץ. מרוץ לתואר, לתפקיד הבא ולהתקדמות בענף.

לדוגמה, אנחנו תומכים בקבוצת סטודנטים, שלומדים במסלול של הנדסת מכונות באוניברסיטת תל אביב. הקבוצה הזו לוקחת חלק בתחרות הנדסית בינלאומית –’פורמולה סטודנט’.

תחרות ‘פורמולה סטודנט’ היא תחרות בניהול פרויקטים, כאשר הקבוצה המתחרה מדמה יצרן ומייצרת רכב מרוץ חד-מושבי. הקבוצה המנצחת היא הקבוצה שיצרה את הפרויקט הטוב ביותר, שכולל מבנה, ביצועים, תכנון פיננסי ותוכנית מכירות. המכוניות עצמה, נשפטת על מספר קריטריונים מוגדרים.

בישראל קיימות ארבע נבחרות מרוצים, שלוש המתחרות עם רכבי מנוע בעירה פנימית מאוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת תל אביב והטכניון, וקבוצה אחת עם רכב חשמלי במכללת אפקה. אנחנו במומנטום מאמינים בחיבורים ושותפויות, לכן חיברנו לקבוצות הללו קבוצה של הנדסי רכב ותיקים, שמביאים ידע וניסיון בצד המכני והטכנולוגי של בניית הרכב.

החיבור הזה מייצר קבוצה רחבה של ‘מייקרים’, המתפתחים יחד עם הפרויקט.

נכון, זהו חזון נאיבי לצפות שישראל תאמץ את תחרויות המרוצים, אבל לפתח את המוחות המבריקים, שישתלבו בצוותים המובילים בעולם (ואף יפתחו את הרעיון הבא) – טוב, את זה אנחנו בהחלט יודעים לעשות.

(קחו לדוגמה את תחרויות הלגו והרובוטיקה, שמזמן הפכו לשם קוד של מצוינות טכנולוגית ישראלית.)

“אם אנחנו מדברים על נוער בתעשיית הרכב, קחי לדוגמה את תערוכת הספורט המוטורי, שמתקיימת כל שנה באנגליה. אולמות ענק מציגים מכוניות ואביזרים מוטוריים, אבל מה שתפס אותי, זה מתחם תצוגה של תהליכי התכנון והעיצוב של המכוניות, ומי שמציג שם, הם לא פחות מאשר ילדים בני 8-10.
תמיד חשבתי כמה מעניין יהיה להכניס לצוותי הפיתוח המובילים בעולם בני נוער. זה מפגש שיכול להצמיח את האיש המבריק הבא של תעשיית הרכב.”

• הכתבה היא חלק מהספר של חגית אליאס, מנכ”לית ‘מומנטום – מנוע הצמיחה של מקצועות הרכב’.