איך מגייסים את משרדי הממשלה כדי לשנות את ענף הרכב?
על הצלע השנייה במודל השיתופיות של מומנטום – הרגולטור
סיכום זריז לממהרים:
- מומנטום הוקמה כדי להביא עובדים מוכשרים לענף הרכב
- כדי לבצע זאת, מומנטום מפגישה בין 3 בעלי עניין : המעסיקים, הממשלה ומוסדות החינוך
- בכתבה הזו אנו מתמקדים ברגולטור, ובכל ההישגים המשמעותיים שהושגו בדרך אל היעד
- למשל: מודל סטארטר שמכשיר חניכים תוך כדי לימודים, ומבטיח השמה בסוף המסלול
- רוצים להבין יותר לעומק? חגית אליאס, מנכ”לית מומנטום, מתארת תהליך ארוך בסיפור קצר
בשנת 2017 קמה חברת מומנטום, חברה לתועלת הציבור, כדי למשוך אנשים מקצועיים, מיומנים ומלאי מוטיבציה, לענף הרכב.
היום, אחרי 4 שנות פעילות, אפשר להגיד שהמטרה ברת השגה
מודל השיתופיות אותו יזמה החברה, הוא אחד מהמודלים מעוררי ההשראה שהוקמו לאחרונה בעולמות הניהול.
הצלע הראשונה במודל הזה, היא המעסיקים: יבואני הרכב שבימים רגילים מתחרים על לקוחות, על עובדים, על נתח שוק, ולראשונה הודות למומנטום, יושבים ביחד כדי לפתח דרכי התמודדות ויצירת פתרונות מדויקים, שבלתי אפשרי להשיג לבד.
(אם אתם רוצים להעמיק את ההיכרות עם ההישג המטורף הזה, גשו לפרק הראשון בסדרה ‘מודל השיתופיות של מומנטום’.)
הצלע השניה במשולש המודל, היא הרגולטור, ובמילים אחרות, משרדי הממשלה.
כדי להבין לעומק את היקף האתגר, את העולם (המורכב) אליו הגיעה מומנטום ואיך חגית אליאס, מנכ”לית החברה התירה קשר אחר קשר בפלונטר, ישבנו איתה לשיחה קצרה ובסופה נותרנו (שוב) מלאי הערכה.
“המטרה שלנו במומנטום היא ליצור אקו סיסטם אפקטיבי.
בתוך האקו סיסטם פועל המגזר העסקי, בעל האינטרס העסקי
מצד שני יש את הרגולטור, בעל האינטרס הציבורי הפועל לפיתוח מדיניות, אספקת שירותים ציבוריים, ושימוש יעיל ואפקטיבי בכספי המיסים.
ויש כמובן את מוסדות הלימוד וההכשרה הפועלים כגופים מיישמים, מכשירים ומתפתחים. זה המרחב בו פועלת המערכת:
המעסיקים, הרגולטור ומוסדות הלימוד.
כאשר התחלנו לפעול בשנת 2017 ושאלנו את השותפים – תגידו, מה הכי מפריע לכם? הבנו, שקצה הקרחון הוא מחסור בעובדים, אך הקרחון הגדול משקף בעיה עמוקה יותר: כשל מובנה במערך ההשכלה וההכשרה שהמדינה מובילה, שמשפיע בין השאר גם על חוסר אמון בין בעלי העניין, עד למצב של חוסר שיתוף פעולה.
אז מיפינו את השטח, והבנו מול מה אנחנו מתמודדים:
בזירת המעסיקים נעשתה עבודה אותה תארנו את זירת הרגולטור, העבודה הייתה עוד יותר מורכבת.
נוצרו בעיות כל כך עמוקות, שבמשך שנים לא קיבלו מענה. אם לא היינו מערבים , הרגולטור לא היה יכול לממש את התכלית שלו, והיה ממשיך להעמיק את הפער הקיים”.
מה הצעד הראשון שבחרתם לעשות?
“דבר ראשון, הושבנו את המעסיקים מסביב לשולחן עגול אחד. כבר דיברנו רבות על ההישג המטורף, רק בעצם העובדה שחברות מתחרות יושבות לדבר בפתיחות, במרחב אחד.
השיחות הללו, בכלל לא עסקו בפתרונות.
רק הצפה של בעיות על בעיות.
ואף אחד לא חשב על הרגולטור כבעל עניין מרכזי.
אז הגדרנו את הבעיות והכשלים:
1. מחסור לאורך זמן בעובדים מיומנים
- כשלים וחסמים מבניים במערך ההכשרות בישראל
- הכשרת עובדים בהיקף ובאיכות שאינם נותנים מענה מספק לצרכי הענף
- העדר תשתיות המותאמות לעולם התעסוקה משתנה, חדירה של טכנולוגיה
כדי להעביר את המסר טוב יותר, אשתף שתוצאות המיפוי בשטח העלו כי שנים רבות לא עודכנו תכניות ההכשרה ויותר מ- 60% בוגרי ההכשרה במשך עשור עזבו את התחום ולא התפתחו בו, בין השאר בשל הפער הגדול בין ההכשרה לדרישות עולם התעסוקה המשתנות”.
איך הגיעו למצב חמור כזה?
“כי מעולם לא היה שיח או חיבור בין התעשייה לרגולטור – מי שכתב את התכניות לימוד והכשרה היה מנותק מהתעשייה ולא היה מחובר לשטח.
כך שלאט לאט הבנו, שאת הבעיה הזו אין סיכוי לפתור לבד, במעגל של המעסיקים.
אנחנו חייבים את הרגולטור, את משרדי הממשלה איתנו”.
עם המסקנה הזו, מה גיליתם בשטח?
“גבינה עם המון המון חורים: ראייה קצרת-טווח בתכנון מדיניות ההכשרה וההסמכה, הזנחה של בעיות ליבה, העדר שיח מקצועי. הקצאות לא יעילות
והכי חמור? חוסר אמון במערכת, בעומק של מכתש”.
אז מה עשיתם?
“התחלנו ליצור מנגנון של שיתוף, שיח, שיקוף של המציאות ובקשה לעזרה, כי רק ככה נוכל לשנות את המציאות.
אז הרמנו את הדגל והקמנו ביחד עם אגף ההכשרות בזרוע העבודה ועדות מקצוע. המטרה שלהן הוגדרה בצורה ברורה: להתבונן מקרוב על המגמות של ענף הרכב, ולתת פתרונות לטווח ארוך”.
מהי המשימה הראשונה שהגדרתם לביצוע?
“טיפול במדרג ההסמכות.
מדובר במדרג המקצועי של בעלי מקצוע, המאפשר התפתחות מקצועית.
רק הבעיה היתה שההסמכות של הענף עודכנו מפעם לפעם ולא עודכנו באופן שיטתי , והסתמכו למעשה על תשתית חוקית משנת 1959. זה מגוחך באופן כללי, שלא לדבר על תהליך החישמול שנכנס בסערה לענף לא מזמן, ומשנה את כל מה שנדרש מבעל מקצוע המטפל במכונית חשמלית.
אז באנו לעשות סדר, וזה מה שעשינו.
הגדרנו מחדש את מדרג ההסמכות, הבאנו את הגורמים בממשלה וכל מי שרק רצה ללמוד לשטח, הראנו להם איך נראה מרכז הדרכה טכני בחברות המובילות ,על פי אילו סטנדרט מכשירים, ווידאנו שיש לנו מדרג אחיד בענף.
השלב הבא – עדכנו את מערך ההכשרות, לפי מדרג ההסמכות בשיח משותף של מעסיקים ונציגי הרגולטור.
והדבר האחרון – שיקפנו לרגולטור, שאם קצב העבודה ימשיך להיות כל כך איטי ובירוקרטי לא נצליח להתקדם.
ענף הרכב הוא אחד הענפים הדינמיים שיש, השינויים כל כך מהירים – היינו חייבים מנגנונים תואמים”.
איזו דוגמא תמחיש לנו בצורה הטובה ביותר את ההצלחה של השותפות?
“הדוגמא הטובה ביותר היא פיתוח מודל סטארטר– הכשרה בחניכות
בשנת 2016 המדינה הבינה שמשהו במודל ההכשרות לא עובד, לא אפקטיבי.
התקבלה החליטה שהיא רוצה להבין לעומק, איך מתאימים את ההכשרה המקצועית .
לצורך המשימה, המדינה הפעילה את הג’וינט. הג’וינט למדו ממודלים קיימים בעולם, איך מנהלים את ההכשרה המקצועית לתעשייה באירופה ובארה”ב.
ואז, גיבשו מודל הכשרה בחניכות, עם 2 עקרונות מובילים:
- המעסיקים לא יכולים להיות מנותקים מההכשרה. הם חייבים להיות שותפים ולהשתלב בפרק החניכות תוך כדי הכשרה באמצעות חונך מתוך החברה.
- בסיומה של הכשרה – חייבת לחכות לחניך השמה מובטחת.
במצב הזה, למשתתף ברור מי המעסיק שלו, ומה מחכה לו בסוף ההכשרה.
מומנטום היתה שדה הניסוי של המודל, והמעסיקים התגייסו להפעלת המודל ולשכלל אותו”.
מה היו התוצאות של המהלך הזה?
“ראינו שיש שביעות רצון מצד המעסיקים.
הם ראו מודל בעל פוטנציאל לגמישות, שכדאי לשתף איתו פעולה.
ב2017 כשהוסדרה העבודה מול הג’וינט, הרחבנו את המודל, אימצנו אותו ושכללנו אותו.
היום את יכולה לראות שזה בהחלט מודל שכדאי לאמץ, כש-94% מהבוגרים עובדים כיום בענף הרכב.
אנחנו מרגישים שאנחנו מפצחים דרך סטארטר, את הדרך להביא מכונאים יותר מיומנים לענף”.
היום, אחרי 4 שנות פעילות מול הרגולטור – את מרוצה?
“בהחלט.
הגענו להישגים והצלחות משמעותיות.
אנחנו עובדים קשה לשנות את התדמית של הענף, לעבוד בצורה מסודרת, לתקף כל מהלך עם מחקרים מגובי נתונים, ולשפר את שיתוף הפעולה שוב ושוב.
יחד עם זאת, המציאות מורכבת והאתגרים גדולים.
התמודדנו עם 4 מערכות בחירות ששיתקו את העבודה, עכבו את יישום ההחלטות ותקציבים, כך שלא תמיד מצליחים לראות יישום של הסכמות בשטח.
אז חוסר תקצוב, חילופי שלטון, פיצול הסמכויות והאחריות הממשלתית – כל אלה הם גורמים מעכבים.
אבל יחד עם האתגרים, אני תמיד במרדף אחר מציאת תהליכים וכוחות הפועלים בתוך המגזר הציבורי, שיכולים לקדם תהליכים, לקבל החלטות וליישם אותן. אני, כמו כולם במעגל הזה, חושבת שרק ביחד אפשר להזיז את המחט”.
