"הגענו לתחרות הגדולה בעולם במטרה אחת: לנצח"

אחת הפסגות המשמעותיות ביותר בענף הרכב, בעיקר בענף המשאיות, בעיקר אלו שהגיעו מיפן – היא תחרות גרנד פרי – התחרות הטכנית העולמית של איסוזו ביפן.

במקום לדמיין את זה, החלטנו לשמוע על זה, וישבנו לשיחה עם יניב – מנהל מחלקת שירות ומחלקה טכנית בחברת UTI (יוניברסל משאיות), היבואנים של איסוזו יפן.

יניב, שמענו על התחרות המקצועית הזו. על הטירוף, האוירה, ההכנות. זה מדויק?

“זה אפילו לא מתקרב לתאר את מה שקורה שם באמת.

התחרות הזו, היא ה-פסגה של היוקרה מבחינת עובדי משטח העבודה, מכונאים וחשמלאים.

בעצם, איסוזו יפן אחת לשנה, מייצרת תחרות מקצועית שנקראת – גרנד פרי מפתח הזהב.

זו פסגת הטכנולוגיה האפשרית, ואנחנו מחכים לתחרות הזו כל השנה.”

מה קורה שם בדיוק?

“בכל שנה מגיעים כל המשווקים של איסוזו בעולם, בין 35 ל-50 מדינות מכל פינה על הגלובוס.

התחרות מחולקת ל-2 מקצים:

1. מדינות מתקדמות – עוסקות בטכנולוגיה המתקדמת ברמת תקני זיהום אויר (אנחנו קוראים לזה יורו 5 ומעלה)

2. מקצה מדינות לא מפותחות – מדינות עולם שלישי, עם טכנולוגיה של זיהום אויר מסוג יורו 4 ומטה.

התחרות הזו נמשכת יומיים, בהם צוות המשתתפים נבחן במבחן מעשי ובמבחן תיאורטי.
המבחן העיוני – נעשה בכיתה, אבל המבחן המעשי נערך בעמדות עבודה.

בכל עמדה יש משאית, עליה צריכים לבצע פעולות, לאתר תקלות מורכבות ולתת את הדרך לפתרון.

בנוסף, בכל עמדה יש גם תחנת מכלולים – שולחן, ועליו מונחת אחת או יותר ממערכות המשאית – מערכת הגה או תיבת הילוכים. על המכלול הזה, צריך לבצע פעולות במקביל, על פי אמות המידה של היצרן.”

היום הראשון נשמע קשוח. מה קורה ביום השני?

“ביום השני, כל המשתתפים וכל המשלחות מתכנסים לאולם ענק של היצרן.
האולם מחולק לעמדות עבודה, וכל צוות ניגש לעמדה שהקצו לו.

בכל עמדה יש משאית, כמובן אותה המשאית בכל עמדה, כאשר מדינות לא מפותחות מקבלות משאית מסוג תקן יורו 4 ומדינות מתקדמות מקבלות משאית מדגם יורו 5.”

מה קורה בתחרות עצמה?

“עמדת העבודה כוללת את צוות הטכנאים, המאמן ושופט מטעם איסוזו.

ברגע בו מופעל השעון יש 40 דקות בלבד, להיכנס למעין ‘חדר בריחה’ בו הצוות מקבל סיפור דרך, לדוגמא:

“המשאית הזו נסעה בכביש הראשי. בשלב מסוים המשאית לא ‘סחבה בעליה’ כפי שהנהג רגיל, המנוע נחלש והמון נורות נדלקו.

המשאית נגררה למוסך.

מה עליכם לעשות עכשיו”?

עכשיו,
הצוות צריך להבין את סיפור הדרך, ולבנות אסטרטגיה נכונה, לפי הוראות היצרן, לטיפול.”

אתה חוזר על המושג ‘לפי הוראות היצרן’. מה זה אומר?

“זה אומר, שאי אפשר לגשת למשאית ולתקן אותה איך שבא.
יש יצרן, יש אמות מידה של יצרן ויש הוראות יצרן לתיקון נכון.

אנחנו, צריכים להכיר ישר והפוך את הוראות היצרן ואמות המידה לתיקון. צריכים להכיר אותן כאילו הן חרוטות על כף היד.
אחרת – אין לנו סיכוי.

אני אתן דוגמא:
אם הצוות תיקן מערכת כלשהי, טיפלו בכלי והחזירו אותו לא נקי – מפחיתים נקודות.

אם עבדו עם מפתח מומנט שלא כוייל לפני הטיפול  – מפסידים נקודות.

ואם סדר הפעולות נעשו לא לפי אמות המידה של היצרן – הבנת. מפסידים נקודות.”

40 דקות לטיפול תקלה. נשמע צפוף אבל אפשרי. מה האתגר?

“האתגר הוא,
לעמוד בלחץ בלתי נתפס של זמן,
של העובדה שיש משימה לא פשוטה בכלל,
שיש מיליון פרמטרים שיכולים להפיל אותך,
שכל הציפיות של החבר’ה שנשארו בבית על הכתפיים שלך
ושופט, שלא מזיז ממך את העיניים, רושם ומתעד כל מחשבה, כל נשימה.

זה מלחיץ ברמות שקשה לתאר.

אה, וחוץ מזה, לא נשכח שחוץ מהמשימה הזו של טיפול במשאית, יש את שולחן המכלולים, אותן מערכות מנותקות שגם בהן צריך לטפל, וכל זה במקביל ותוך חישוב של זמן העבודה, עד לרמת השנייה.”

תאר לנו את האוירה באולם.

“באולם הזה בכל זמן נתון יש משהו כמו 3000 אנשים מכל העולם, כולל צוותי טלוויזיה ועיתונים. המתח אדיר.

צריך להבין את המומנטום של התחרות הזו.

כל צוות מקבל משאית מושבתת. היצרן שתל בה תקלה. היא דוממת.

ואז,
פתאום,
שומעים את הנהימה המתוקה הזו של מנוע ויודעים – הופה, יש כאן צוות שפיצח את זה.
הוא הראשון לפתור את התקלה והוא הראשון לעמוד במשימה.

כולם, לא משנה באיזה שלב, פשוט עומדים ומוחאים כפיים.
אני לא יכול לתאר את העוצמה של הרגע הזה”.

ומה אז?

“בסוף היום השני של התחרות,

אף אחד לא יודע מה קורה ומי מנצח.

כל הצוותים וצוותי הליווי מטעם המדינות, מתכנסים למסיבת קוקטייל מדהימה בבית מלון, למפגש כיפי של נטוורקינג ופריקת מתח.
בשלב מסוים, מכנסים את כולם לבמה הראשית, ומכריזים על הזוכים.

זכיתם פעם?

“כן. זכינו במקום ה-3 והמכובד, לפני כמה שנים. עמדנו כולנו – צוות של 2 מתחרים, הקואוצ’ר וצוות הליווי מטעם UTI – גאים על הפודיום, במעמד מרגש עד דמעות.
זה ציון דרך ברמה האישית, ברמה של החברה וגם, כן: בסופו של דבר, הבאנו גאווה למדינה.

אחרי כל זה, מגיע חלק כיפי של החוויה: טיולים וביקור מבפעל היצרן.
אנחנו קיבלנו הזדמנות לטייל ביפן, גם מטעם היצרן וגם מטעם UTI, ולאחר מכן, הגענו למפעל היצור של איסוזו, בדיוק בתקופה של תערוכת טוקיו מוטור עם חיכוך בפסגת העולם הטכני, בקיצור? ממש חוויה חד פעמית”.

איך אתם בוחרים את הצוות?

“בתור מנהל מחלקת שירות ותמיכה טכנית, נופל בחלקי הכבוד להחליט את מי לשלוח.
איך?
אני מזמן את כל המוסכים שלנו ליום מבחנים. ביום הזה, מי שקיבל את הציונים הטובים ביותר, נבחר לנסוע ליפן.

אחרי הבחירה, מתחילים 4 חודשי הכשרה. בין 2-3 פעמים בשבוע, עוזבים את העבודה ומגיעים לקואוצ’ר לאימון מסיבי של התחרות.

לומדים את כל הספרות מבחינה עיונית, מפרקים ומרכיבים מנועים ברמת אמות מידה של יצרן, עובדים לפי הקודים של היצרן, מאמנים אותם במשך 4 חודשים ליום הזה של התחרות.

רק עם ההכשרה הזו הטכנאים מקבלים בוסט רציני של התמקצעות, שעומדת לרשותם אחר כך לאורך העבודה השוטפת.

ואז,

שבוע לפני הנסיעה מתאמנים במשך שבוע רצוף, במקום לעבוד ואנחנו כמובן, מפצים את מרכזי השירות מהם נשלחו הטכנאים.

אם לסכם,
זו תחרות מדהימה, המקום הכי גבוה שאפשר להגיע אליו וחלום ענקי לכל מי שעוסק בתחום”.