סיפור הצלחה: "הרכב הכבד זורם לי בוורידים"
תנופת השינוי שעוברת על כל ענף הרכב, אינה פוסחת גם על הרכב הכבד, שם ניתן לראות אימוץ של טכנולוגיות מרכב הפרטי ואף טכנולוגיות ייעודיות ומתקדמות יותר דוגמת הנעה בתחליפי דלקים. המשאיות של היום אינן מכונות מכאניות, אלא כאלה שכוללות מערכות ממוחשבות ומורכבות במערכות ניהול המנוע, הבלמים, ההילוכים, בקרת העומס ומה לא. הקפיצה הטכנולוגית תאפשר לנו לחזות, די בקרוב, במשאיות דור חדש שיודעות לבצע מגוון פעולות באופן אוטונומי, וגם לסייע במאמצים האקולוגיים, עם טכנולוגיות הנעה ירוקות.
דודי עמר הוא דוגמא קלאסית למכונאי רכב כבד שנולד למקצוע, וגדל ביחד איתו.
כמכונאי רכב כבד שעובד כבר 8 שנים בחברת תעבורה, דודי מכיר מקרוב רכבים ובעיקר, רכבים כבדים.
“גדלתי במושב, וכמו הרבה מושבניקים אחרים, התגייסתי לטפל בציוד המשפחתי.
בכלל, מושבניקים הם טיפוסים חרוצים. תמיד יש מה לעשות, תמיד יש מה לתקן. גדלנו על הטרקטור של אבא, ובטרקטור, כמו גם בעגלות ובכל המיכון האחר, היה צריך לטפל.
אז ככה היינו כל היום, עם הראש בין המנוע וידיים עמוק בקרביים של הרכב.
אפשר להגיד שהמקצוע בחר בי, עוד לפני שאני בכלל התאהבתי בו”.
איך הגעת לתפקיד הנוכחי שלך?
“הגעתי לתעבורה לפני 8 שנים, למשרה של עוזר מכונאי.
אחרי שנתיים התקדמתי לתפקיד של מכונאי, שכבר עובד עצמאית בצוות ומטפל בכל הרכבים הכבדים שמגיעים למרכז השירות.
אחרי 4 שנים נוספות, התקדמתי למשרת ניהול צי המשאיות של החברה המרכזית למשקאות, כלומר, קוקה קולה.
אפשר לחלק את יום העבודה שלי ל-2: החלק הראשון מתמקד בטיפול ברכבים הכבדים שמגיעים אלינו למרכז, ובחלק השני, אני מטפל באופן בלעדי רק במשאיות של החברה המרכזית.
צי ההפצה של החברה המרכזית הוא מהגדולים בישראל, עם מרחבי הפצה בכמה מוקדים. אני עובד במוקד בשורק. מגיעות אלי משאיות שמובילות משקאות קלים, חלב ומוצרי מזון ואני אחראי לתפקוד של המשאיות, כתנאי לתפקוד של כל מערך ההפצה.
התפקיד כולל עריכת טסטים, בדיקות ואבחון, טיפול וביקורות לאחר טיפול. אני עולה על המשאית ונוהג בה בדרכים, ורק כשאני בטוח שהיא תקינה ובטיחותית, אני מעביר אותה הלאה, ללקוח”.
ענף הרכב עובר שינוי משמעותי. אתה רואה את זה גם בתחום הרכב הכבד?
“בוודאי.
אפשר להגיד שאופן הטיפול של היום הוא הרבה יותר קל מבעבר.
אם פעם היינו צריכים להיעזר בעגלות ועצים כדי להוריד גיר מהמשאית, היום יש לנו עגלות פניאומטיות שעוזרות לנו להוריד את הגיר ללא מאמץ.
אם פעם היינו צריכים לפרק גלגלים בידיים, היום יש מיכון שמתחבר לגלגל ומבצע עליו את כל הבדיקות והטיפולים.
הקידמה והחדשנות בענף מאד ברורה למי שעובד בענף מספיק זמן. אפשר לראות את השינוי ממש בכל שנה חולפת, והשינוי הזה עובד לטובת כולם – גם המטפלים וגם הלקוחות”.
אם אופי העבודה השתנה – לדעתך תחום ענף הרכב מתאים גם לנשים?
“כן. בטח.
במסגרת התפקיד שלי אני ממונה הבטיחות אצלנו במרכז השירות.
לאחרונה הגיעו אלינו נשים לעבודה, קודם כל, להכשרת בטיחות. לאחר מכן, עברנו הלאה לעבודה השוטפת.
אני יכול להגיד לך שבכל פעם אני צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין למה שאני רואה – רמת מקצועיות כזו, ידע, הבנת עומק במערכות, זה לא יאמן מה שהן עושות.
הן מתפקדות מדהים, הן לא יורדות ברמה גם מהמכונאים הכי מנוסים שלנו, יש להן רעל בעיניים ומוטיבציה בשמים.
ככל שהזמן עובר, העבודה בענף הרכב הופכת לפחות פיזית והרבה יותר מקצועית.
החומר מתקדם, המיכון מתקדם, השפה מתקדמת. ולכן, התחום הזה מתאים מאד לנשים, סביבת העבודה מתאימה מאד לנשים ואם יש מישהי שרכבים זורמים לה בדם והיא אוהבת את התחום, אני ממליץ לה מאד להגיע, להבין את התנאים, להתעלם מכל הסטיגמות ולהכיר את המציאות כפי שהיא – ענף הרכב הכבד, מתאים לנשים.”
מה המשפחה שלך אומרת על העיסוק בו בחרת?
“יש לי ילד בן 7 ותינוקת בת כמעט שנה.
הבן שלי סופר גאה בעבודה שלי, ולא רק זה, אלא גם מחובר מאד. כשאני מטפל ברכבים של המשפחה, הוא תמיד לצידי, מביא לי את הכלים, מתחיל להבין איך המכונה עובדת. אני רואה את הניצוץ בעיניים שיש גם לי, וזה משמח אותי”.
אז אתה בעצם מנחיל את המורשת לדור הבא.
לגמרי. אני מאמין שענף הרכב הוא העתיד. הרכבים של היום הם מחשבים על גלגלים. התחום רק משתכלל ומתקדם ואני אשמח אם כל מי שאוהב את העשייה, יבחר בה, ויתקדם הלאה”.
