סיפור הצלחה: "הבלונדינית הזו – יודעת לפתוח בורג?"
אנחנו חושבים שהלוואי ואנחנו מתחילים לזהות כאן איזשהו דפוס, שחוזר על עצמו.
הנה מגיעה בחורה, וכנגד כל הסיכויים קובעת עובדות בשטח.
עשתה זאת רחל גרינברג, עשתה זאת שרית בלמס והנה מגיעה מרי לוי, ומצרפת את החלק שלה לפאזל המתהווה: נשים במקצועות הרכב.
אבל אנחנו לא מתכוונים רק למקצועות החשובים בתחומי האדמיניסטרציה, הלוגיסטיקה ומשאבי האנוש.
אלא בהארד-קור הנוהם של ענף הרכב – בתפקידים הטכניים.
כן כן. היום כבר קל יותר למצוא מכונאיות רכב, מאבחנות רכב, מנהלות עבודה בענף הרכב.
ואיזה שינוי מבורך זה.
אז ישבנו לשיחה עם אחת מנושאות הדגל – מרי לוי, והתרגשנו עד מאד לגלות איך גם כאן, נחישות ואמונה בדרך יוצרות מהפכות קטנות שמצטרפות למהלך גדול באמת.
מרי, איך הגעת לכאן?
“אני חושבת שנקודת הפתיחה שלי די דומה לזו של אחרים שהגיעו לענף. אני פשוט אוהבת מכוניות.
כל החיים נמשכתי למכוניות, כנראה ירשתי את זה מאבא שלי שתמיד אהב טיולי ג’יפים ודגמים מיוחדים.
המכונית הראשונה שלי היתה חיפושית מודל 74, ומשם זה רק התדרדר : ) תמיד היו לי מכוניות מוזרות ומיוחדות.
אבל אף פעם לא חשבתי שאעבוד בתחום.
בכלל חשבתי שאלמד עיצוב אופנה.”
טוב, זה שינוי חד.
“כן” היא צוחקת “אמא שלי מגיעה מעולם האופנה ואבא שלי קבלן, ולכן מעולם לא חשבתי לפתח את זה.
אז הלכתי בתלם.
נרשמתי ללימודים במכללה לעיצוב אופנה, ובאיזשהו שלב קיבלתי פיק ברכיים.
אבל נקודת המפנה הגיעה בצורה של תאונת דרכים אותה עברתי. מישהי נכנסה ברכב שלי, ושלחה אותי לסדרה של בדיקות במוסך. שם נחשפתי לעבודה של שמאי רכב – נדלקתי ישר על המקום.
הגעתי הביתה ואבא שלי אמר לי ‘האמת, אפשר להרוויח בכבוד גם בתחום הזה’. משם, הייתי צריכה רק לברר איפה וכיצד עושים את זה.
אז אפשר להגיד שאני חייבת לגישה הזו, את העובדה שאני עושה היום את מה שאני אוהבת.”
איך התקדמת משם?
“התחלתי לחקור איך מגיעים לשמאות רכב, וגיליתי שצריך ללמוד הנדסת מכונות עם התמחות ברכב.
וזה מה שעשיתי – נרשמתי לימודי בוקר במכללת עתיד.
גיליתי שאני די שונה בנוף.
וזה הפתיע אותי, כי בגדול, אף פעם לא חשבתי שאני חריגה בכל דבר, רק בגלל שאני בחורה.
המוטו הזה מלווה אותי בכל צעד והחלטה החיים שלי.
אבל כשהגעתי לכיתה בחורה יחידה, הבנתי שאני די חריגה.
אני זוכרת גם שברגעי ההרשמה הבחורה שהיתה אחראית על הרישום, התלהבה שאני בחורה ויצאה מגדרה כדי שאירשם. זה היה לי מוזר אז, אבל היום אני מבינה למה.”
אז איך עברו עלייך שנות הלימודים?
“האמת, הסיפור הזה די מצחיק.
מכללת עתיד נמצאת ליד מכללת איל מקיאג’ – בית הספר למקצועות האיפור.
ביום הראשון הגעתי לכיתה קצת באיחור.
המרצה אמר לי שהגעתי בטעות לבניין הלא נכון, והסביר לי איך לצאת. לקח לי קצת זמן (?) להסביר לו שאני יודעת בדיוק איפה אני ומה אני עושה כאן.
אבל אחר כך? הלימודים היו נהדרים. היתה לי כיתה טובה ואיכותית, ללימודים מעניינים באווירה מעולה.
באיזשהו שלב במהלך הלימודים, הבנתי שאני בעצם נמשכת לעולמות הטכניים.
צריך להבין שאני לא מגיעה בכלל מרקע טכני, ובמהלך הלימודים לא תמיד ידעתי איזה כלי עושה מה, אבל היה ברור שאני רוצה להתמקצע בתחום הזה.
במקביל ללימודים, החלתי לעבוד במגזין אוטו בתור יועצת לפני קניה ומכירה של רכבים.
שם, לצד עוד יועצים מאד מנוסים, רכשתי ידע והיכרות עם עולמות הרכב.
אחד הקטעים המצחיקים גם שם, היה כשהתקשרה אישה לקבלת ייעוץ לפני קניה, ופשוט לא היתה מוכנה לקבל ממני שירות. רק בגלל שאני אישה.
ניסיתי להבין מאיפה זה בא, והסברתי לה שהשירות שהיא מקבלת ממני או ממישהו אחר הוא אותו שירות.
זה לא עזר. ”
קצת מעליב.
“יותר ממעליב, זה היה מאכזב. בעיקר בשבילי, כאחת שעניין המגדר מעולם לא היה עניין בשבילה. לא אז ולא עכשיו ולא אף פעם”.
מה קורה אחר כך?
“אחרי תקופה טובה ומעשירה במגזין אוטו, הבנתי שאני רוצה יותר מהעולם הטכני.
אחד האנשים המקושרים בתעשייה, הפנה אותי לחברת UTI. הם חיפשו מדריכה טכנית שתבנה תוכניות לימוד לצוות הטכני.
טוב, זו היתה חת’כת התנסות בשבילי.
עבדתי לצד המנהל הטכני, צללתי למים העמוקים וגיליתי עוד ועוד על המנוע, על המערכות השונות אבל גם כאן, זה היה מגובה אלף רגל. למרות שיצאתי פה ושם לתיקונים ואבחון של רכבים, לא באמת נגעתי ברכבים.
שם הרגשתי שפספסתי כמה שלבים בתהליך הנכון. וההרגשה הזו לא היתה נעימה.
בדיוק בנקודה הזו הבנתי, שזהו. באופן סופי – זה העולם שלי. אני רוצה להיות מכונאית רכב או מאבחנת. לגעת במנוע, לסובב את הברגים, להבין את המערכות החשמליות.
להיות במקצוע הטכני הכי עמוק ורחוק שאפשר.
אז עזבתי בלב כבד, אבל עם הרבה אמון בדרך החדשה.
נרשמתי לקורס דיאגנוסיטיקה, וכמו באיזה סיפור של פיה טובה, אותו אדם מקושר יצר איתי קשר שוב.
הפעם, הוא הציע לי לעבוד במוסך אמיתי. הוא שאל אותי אם אני כבר מוכנה לקפוץ למים, ואני ידעתי שכן.
אז בהתחלה קיבלו אותי בהרמת גבה, ושאלו אם בחורה בלונדינית קטנה ועדינה יודעת לפתוח בורג, אבל כמה שאני קטנה ככה הרצון שלי ענק, ומול זה אין אחד שנשאר אדיש.
סללתי את הדרך שלי יום אחרי יום, עם המון צניעות והכרה בניסיון והידע המועט שלי מצד אחד, אבל מצד שני עם רעב עצום ללמידה.
והנה אני כאן, כעבור שנתיים.
עדיין לומדת המון בכל יום, עדיין מרגישה את הפער ובעיקר את הרצון העצום להכיר כל חלק ברכב, לפתור בעיות ולהבין מקרוב את כל הטכנולוגיות החדשות.”
מה הלאה?
“המטרה שלי היא לפתוח מוסך משלי. אמנם לקח לי זמן להגיד את זה בקול רם, אבל היום אני מרגישה ויודעת – יש לי את היכולות, יש לי ניסיון וכל מה שצריך כדי להצליח”.
התרגשתם? לכתבות נוספות על האנשים שעושים את עולם הרכב >>
רואים את עצמכם בענף הרכב? בואו לקרוא על תכניות הלימוד וההכשרה >>
