סיפור הצלחה: "אישה צריכה לדעת איך לעזור לעצמה"
מזל, קארמה או סתם תזמון מושלם.
לא משנה איך נקרא לזה.
אנחנו מתקשרים לרחל גרינברג, מכונאית רכב וסטודנטית ללימודי הנדסאות מכונות במגמת רכב,
ברגע נדיר:
תעודת ההצטיינות הגיעה אליה ממש השנייה.
ואיתה, גם המחאה למלגת הצטיינות מטעם מומנטום, כלומר – אנחנו.
רחל, וואו. איך את מרגישה ברגע זה?
“מרגישה ממש נהדר!
מה שאני מחזיקה ביד, זה הכי לא מובן מאליו בשבילי, ואני מתרגשת מאד.
אני בעצם קיבלתי היום הוכחה, שאפשר להגיע לכל מקום, להגשים כל חלום.
לא משנה כמה קשה הדרך וכמה עובדים קשה”.
תסבירי.
“תראי, אני עובדת בטויוטה רק חודש, ולמשך יומיים בשבוע בלבד. בשאר הימים אני עדיין לומדת.
בהתחלה, כשהגעתי למרכז השירות, שאלו אותי: “תגידי, מה את עושה פה? למה את פה?”
והכוונה בעצם היתה:
‘את נמצאת במקום לא נכון, גברת.
את אישה.
מה את עושה בעמדת החשמל והדיאגנוסיטיקה?'”
זה כואב. ומעצבן. איך את מתייחסת לזה?
“התרגלתי” היא צוחקת.
“להיות אישה במקצועות הטכניים של ענף הרכב, זה תמיד קצת בדידות.
אבל בסופו של דבר, אני יודעת – אני כאן מבחירה.
אני אוהבת את זה, אני רוצה את זה ואני רק רוצה לעבוד, לעשות, להתקדם.
אם התגובה חיובית – אני שמחה.
אם התגובה שלילית – אני יודעת שחובת ההוכחה עוד עלי.
ואז, אני עושה את מה שאני עושה בכל יום: עובדת קשה.
מגיעה עם כל מה שיש לי לתת, בהתמדה וכן, גם בנחישות ואמונה בדרך שלי.
ואז, פתאום – את רואה שינוי בתגובה של הסביבה.
הם כאילו מבינים: הגברת הזו לא הולכת לשומקום.
ואיך הסביבה שלך מגיבה? המשפחה?
“אולי זה זמן טוב להגיד שיש לי 4 ילדים” רחל מספרת לנו, ואנחנו – הלסת שלנו נשמטה בזה הרגע ממקומה.
“הילדים שלי, כמו ילדים, מסתגלים לכל סיטואציה. הם רואים אותי חוזרת הביתה בסוף יום שמחה – וזה מספיק להם. אז הם, מקבלים את העובדה שאמא מכונאית רכב בכיף.
השאר? – – טוב, זה קצת יותר קשה.
למשל, נרשמתי ללימודי מכונות רכב, ולא סיפרתי. פחדתי שיזלזלו בי.
אבל אני זוכרת איזה רגע כזה של אאוריקה. חשבתי לעצמי שניה לפני ששלחתי את טופס ההרשמה:
זהו.
מצאתי עכשיו את מה שאני רוצה.
לא אכפת לי מה יגידו. לא אכפת לי מה יחשבו. וכשהולכים עם כזו אמונה – זה מצליח.”
רחל מספרת לנו על הקשיים בתחילת הדרך.
“כן. היה קשה.
לא ממש קיבלו בהבנה את המסלול החדש שבחרתי לי.
אבל אני כבר ידעתי, שהגיע הזמן לחזור לבסיס, לדברים שאני אוהבת.
אחרי לא מעט ניסיונות ללכת על מקצועות שגרתיים יותר, הבנתי שזה עכשיו או אף פעם לא.
הגעתי ללימודים – אישה יחידה בתוך כיתה של גברים – ופשוט ביליתי לי את ימי הלימודים לבד.
אני זוכרת, הייתה משימה ראשונה.
כל הגברים התחלקו לזוגות.
לידי, כאמור, לא ישב אף אחד, ואז ביצעתי את המשימות האלה לבד.
אחרי זמן מה, הגיע סטודנט חדש לכיתה.
בדיעבד, אני יודעת שזה שהוא הגיע לשבת לידי, זה לא מקרה.
הוא הלך למרצים ושאל מי האדם הטוב ביותר ללמוד ממנו, והם הצביעו עלי” היא צוחקת.
“בסופו של דבר, לא נפרדנו. אני, נתתי את הדבקות שלי במשימה ואת הידע, והוא, את הניסיון המטורף שהוא צבר בתור בעלים של מרכז שירות רכב, וכמובן, מיומנות שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר.”
ומה קורה עכשיו?
“עכשיו, כשאני מרגישה בפנים שאני במקום הנכון,
והסביבה מקבלת אותי,
קצת יותר קל.
אני אפילו מדביקה אנשים, בדגש – נשים, בהתלהבות שלי.
אני מרגישה שאני משדרת ביטחון, שאני מראה התלהבות וזה מדבק.
בשנה א’ בלימודים, כשאני מאד לבד ובודדה, הרגשתי שאני ממש נושאת על הכתפיים שלי את כל המין הנשי.
היום, קצת יותר בשלה ומנוסה, אני מרגישה שאני סוללת בעבודת כפיים סיזיפית, את הדרך לאחיותיי המכונאיות, נשות האבחון, נשות החשמל וכל המקצועות הטכניים.
אני רק מחכה שהן יעלו כבר על הגל, ויבינו את המהפכה בענף הרכב.”
את אומרת: מהפכה בענף הרכב. למה את מתכוונת?
“ענף הרכב משתנה מול העיניים שלנו.
פעם, טיפול ברכב היה להחליף שמן, לבדוק מנוע, להתלכלך.
היום, מחברים את הרכב לפלאג בקיר, ורואים עולם ומלואו – עולם נפלא.
המכניקה, הרובוטיקה, החשמל, הכל זז מהר, מלהיב ומורכב בצורה שאי אפשר לתאר.
יש שינוי, ואני רוצה להיות שם כשהוא קורה”.
איך הגעת לזה בכלל?
“אני חושבת שמאז שהייתי ילדה קטנה התעניינתי במכוניות.
שאלתי שאלות.
בתור אישה ואימא,
תמיד לקחתי את הרכבים למוסך, עשיתי טיפולים, דאגתי למלא אויר, החלפתי מנוע לרכב לבד, עשיתי שיפוץ למדחס.
הלכתי וידעתי איפה להחליף חלפים. העולם היה מוכר לי.
היתה רק שאלה מתי אגיע לשם בעצמי, עם דיפלומה וניסיון.”
מה היה הטריגר?
“פעם אחת נסעתי ברכב עם הילדים.
נסיעה שגרתית למדי.
פתאום, גיליתי שההגה לא עובד, לא מגיב.
אני לא יכולה לתאר לך איזה רגעים עברו עלי ועלינו.
זה היה נורא.
זה — מה שהביא אותי ללימודים ולעולם הזה.
ידעתי, שאין מצב בעולם שאני עוברת חוויה כזו שוב. אני לא מוכנה לסכן את הילדים שלי.
הבנתי בדרך הקשה, שאישה צריכה לדעת איך לעזור לעצמה.
ואם על הדרך, הצלחתי להגשים את החלום, לסלול דרך ולעשות קצת ‘חינוך’ לכל הענף – אני רק אומרת תודה”.
רחל – את השראה! ✨
מאחלים לך שתמשיכי לעשות בדיוק מה שאת עושה.
חולמת על רכבים? רוצה להשתלב בענף הרכב שמחכה לנשים מוכשרות כמוך?
אנחנו מחכים לך, עם הכוונה ועצה טובה ועוד סיפורי הצלחה של נשים חדורות מטרה>
התרגשתם? לכתבות נוספות על האנשים שעושים את עולם הרכב >>
רואים את עצמכם בענף הרכב? בואו לקרוא על תכניות הלימוד וההכשרה >>
